שליטה וניהול" – הגדרה וחשיבותה במשפט המס הישראלי
בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961, סעיף 1 מגדיר "תושב ישראל" – ליחיד ולחברה – לשם קביעת החבות במס. לגבי חברה, נקבע כי תיחשב "תושבת ישראל" אם:
- התאגדה בישראל, או
- השליטה והניהול העסקיים והמהותיים על עסקיה מופעלים מישראל.
האלטרנטיבות הן מצטברות או חלופיות – כלומר, די באחת מהן כדי שחברה תיחשב לתושבת ישראל ותחויב במס על בסיס חבות כוללת (worldwide income).
"שליטה וניהול" – מהות ולא פורמליזם
מדובר בבחינה מהותית, לא טכנית-פורמלית. הרשות בוחנת היכן מתקיימת ה-mind & management של החברה – קרי, איפה מתקבלות בפועל ההחלטות האסטרטגיות והעסקיות המרכזיות.
הפסיקה בישראל (למשל, פרשת שצ'ופק, ע"מ 1239/01) קובעת כי:
- אין מדובר רק במקום שבו יושב בעל המניות או המנכ"ל,
- אלא במקום ממנו נובעת הכוונה העסקית של החברה,
ויש לבחון את נסיבות כל מקרה לגופו.
פרמטרים לבחינת "שליטה וניהול"
רשות המסים והפסיקה בוחנות מגוון אינדיקציות, כגון:
| פרמטר | דגשים |
| מקום קבלת החלטות דירקטוריון ובעל מניות | האם ישיבות מתקיימות בישראל, האם ההחלטות מגיעות מהארץ |
| מקום ניהול הפעילות היומיומית | תפעול, עובדים, משרד בפועל |
| מקום החתימה על חוזים מהותיים | האם סמכות ההתקשרות העסקית יושבת בישראל |
| שליטה בחשבונות בנק | מקום ניהול המזומנים וקבלת ההחלטות הפיננסיות |
| זהות בעלי המניות ובעלי השליטה | האם מדובר בתושבי ישראל, והאם הם מעורבים |
